צמד הפסנתרנים עדן-תמיר, ששמם יצא ברחבי העולם כדואו סולן, הופיע למעלה מ- 50 שנה על בימות הקונצרטים. במשך השנים הופיע הדואו ביותר מחמשת אלפים הופעות ורסיטלים, כסולנים עם תזמורות, בתכניות טלויזיה, רדיו ופסטיבלים

אלכסנדר תמיר נולד בשם אלכסנדר (אַליק) וולקוביסקי (Wolkowyski) בשנת 1931 בעיר וילנה שבפולין (כיום בירת ליטא). תמיר התחיל ללמוד מוסיקה בהיותו בן 5. ב– 1941, עם כניסת הגרמנים לוילנה נכלאה המשפחה בגטו. אביו היה חבר במועדון תרבותי בגטו עם אבא קובנר ואברהם סוצקבר. האב כתב בפולנית שיר על “פונאר” – אתר ההוצאה להורג של יהודי וילנה. שמרק’ה קצ’רגינסקי תרגם את השיר ליידיש והוסיף בתים, ואלכסנדר וולקוביסקי בן ה-11 הלחין את השיר שזכה בתחרות ההלחנה אשר נערכה בגטו. השיר “פונאר” הפך לאחד מסמלי השואה. ב– 1945 שוחרר תמיר ובאותה השנה עלה לישראל, לתל אביב, שם למד פסנתר אצל אליהו רודיאקוב וקומפוזיציה אצל יצחק אדל, סיים את לימודיו בתיכון “גאולה” בתל אביב והשתתף במלחמת השחרור

ברכה עדן נולדה בירושלים בשנת 1928, בת ליהודית וחיים לוצ’ינסקי-אור אשר עלו ארצה ב-1919 באניית “רוסלאן” שנחשבה לסנונית הראשונה שפתחה את תקופת העלייה השלישית. ברכה לוצ’ינסקי-אור למדה פסנתר בקונסרבטוריון הירושלמי החדש ובין מוריה היו: עידה רוזן ויוסף טל, סיימה את לימודיה בגימנסיה רחביה והשתתפה במלחמת השחרור

היכרותם של ברכה ואלכסנדר החלה בהיותם תלמידיו של אלפרד שרדר בקונסרבטוריון הירושלמי החדש (כיום האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים). מורם הוא שעודד אותם לנגן יחד, בדיוק כפי שנהג ארתור שנאבל, עם תלמידו שרדר. כבר בשנה הראשונה ליסודו (1955), הוזמן דואו עדן-תמיר לנגן בארצות הברית ולהשתלם אצל הדואו הנודע דאז, ורונסקי ובאבין. כעבור שנתיים זכו בפרס הראשון בתחרות שהתקיימה בוורצ’לי לצמדי פסנתרנים (איטליה, 1956) והוזמנו לסיור הופעות

ב- 1958 השתתף הדואו ב”המצעד של כוכבי ישראל” אשר אורגן על ידי אד סאליבן (Ed Salivan), כוכב הטלוויזיה האמריקאית, ובין האמנים המשתתפים היו גם רן אלירן ונחמה הנדל כ”צמד רן ונעמה”, וכן כנר בן 13 – יצחק פרלמן. מכאן והלאה הצמד עדן-תמיר הפך לסיפור הצלחה

למעלה מ- 50 שנות פעילות

יותר מחמשת אלפים הופעות ורסיטלים, כסולנים עם תזמורות, בתכניות טלויזיה ורדיו, פסטיבלים וקונצרטים מוסברים וביניהם: התזמורת הסימפונית של בוסטון, הפילהרמונית של שטוקהולם, תזמורת שוויץ המערבית, המטרופוליטן של טוקיו, תזמורת פאדלופ בפאריס, הפילהרמונית של ורשה, תזמורת של רדיו המבורג, התזמורת הסימפונית של באזל ולונדון, הפילהרמונית הישראלית, הפילהרמונית של מקסיקו סיטי, הסימפונית של הבי.בי.סי., הפילהרמונית של קרקוב, תזמורת סימפונית ירושלים, התזמורת הקאמרית של לוס אנג’לס, התזמורת הסקוטית הלאומית, תזמורת RAI, התזמורת הלאומית של אתונה, הסימפונית של חיפה, הקאמרית של מוסקבה, הפילהרמונית של ניו יורק ואחרים, תחת שרביטם של: סרגיו צ’ליבידקה, פול פארה, זובין מהטה, אריך ליינסדורף, סר אדריאן בולט, לאונרד ברנשטיין, סרג’יו קומיסיונה, יורי ארונוביץ’, שארל מינש, סאיג’י אוזאווה, פאול קלצקי, אנטאל דוראטי, מנדי רודן, גארי ברתיני, דמיטרי קיטאיינקו, נוויל מארינר, סיימון ראטל, משה עצמון, הנריק צ’יז, אלכסנדר שניידר, ועוד

עדן-תמיר היו הראשונים שהשמיעו מחוץ לגבולות פולין את יצירתו של המלחין הפולני לוטוסלבסקי “וריאציות על נושא של פגניני”. הם היו הראשונים אשר נגנו והקליטו את “פולחן האביב” של סטרווינסקי בנוסח לשני פסנתרים – עיבוד של אלכסנדר תמיר בהדרכתו ובהסכמתו של המלחין

הצמד טרח לקדם את המוסיקה הישראלית ויצירות רבות נכתבו עבורם על ידי יוסף טל, חיים אלכסנדר, א.א.בוסקוביץ, מרק לברי, מרק קופיטמן, קראל שלמון וארי בן שבתאי. התקליט הראשון של מוסיקה ישראלית אמנותית שהופק בתחילת שנות ה- 60 ע”י “הד ארצי” היה בנגינתם

דואו עדן-תמיר התפרסם גם בשל הקלטת מכלול היצירות לשני פסנתרים של באך, מוצרט, שוברט וברהמס. התקליט של ברהמס עם הסונטה בפה מינור קבל את “פרס התקליט הגדול” וכאשר הBBC גילה את ארבע הסימפוניות של ברהמס בנוסחיו המקוריים של המלחין לשני פסנתרים, הוזמנו השניים להקליטם עבורו

במהלך השנים השתתף דואו הפסנתרנים בחגיגות העצמאות של ישראל שהתקיימו בארה”ב, נפאל, אנגליה, תאילנד, בורמה, אירלנד ויפן. הם גם תרמו את ההכנסות של רבים מהקונצרטים שלהם לארגונים ומוסדות ובהם: בני ברית, הדסה, ויצ”ו, הקרן הקיימת לישראל, אלי”ן, ודומיהם. במסירות ובהתמדה סייעו ל”אמנות לעם” להפיץ את דבר המוסיקה לישובים מרוחקים בארץ ובמחנות צה”ל

ברכה עדן ואלכסנדר תמיר, חברי הסגל הבכיר של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, הקימו דורות של בוגרים אשר חלקם פסנתרנים וצמדי פסנתר וחלקם מורים ומחנכים, מנהלי מוסדות מוסיקה ומבקרים

עדן ותמיר תרמו רבות בפיתוח האקדמיה, ברכה עדן כיהנה כמנהלת הראשונה של הקונסרבטוריון שליד האקדמיה וכראש החוג לכלי מקלדת באקדמיה, ויסדה את אגודת ידידי האקדמיה הבינלאומית. אלכסנדר תמיר כיהן כדיקן האקדמיה וכראש הקתדרה לפסנתר ע”ש חפציבה מנוחין

בשנת 1968 יסד הדואו עדן–תמיר את המרכז למוסיקה קאמרית בעין כרם, ‘מרכז טארג’, במטרה להעשיר את חיי המוסיקה הקאמרית בירושלים ולהקים במה לכישרונות הזקוקים לחשיפה. בין הפרויקטים הרבים של המרכז: סדרת “מצויינות” של אמנים צעירים – דור העתיד, בשידור ב”קול המוסיקה”, הפקת קונצרטים של עולים חדשים, קונצרטים לגיל הזהב ולירושלמים וותיקים, הפקת תקליטורים “אמני ירושלים” בשיתוף עם אגף התרבות של עיריית ירושלים ומשרד הקליטה, מפעל אשר תרם רבות להנצחה של מלחינים וגופי ביצוע מקרב תושבי ירושלים ועולים חדשים, אגודת שופן למען קשרי תרבות וחילופי אמנים בפדרציה בינלאומית של אגודות שופן, תחרות “קול המוסיקה לאמן הצעיר” – תחרות שנתית בשיתוף עם תזמורת סימפונית ירושלים, רשות השידור

עד היום מארח המרכז אמנים צעירים-דור העתיד, עולים חדשים, ואמנים מהארץ ומחו”ל בקונצרטים שבועיים שחלקם משודרים בשידור חי  ב”קול המוסיקה”. במקביל, פעל ופועל עד היום אלכסנדר תמיר כעורך תכניות הסברה ב”קול המוסיקה”, רשות השידור

לעדן-תמיר הוענק התואר ‘יקירי ירושלים’ על תרומתם הגדולה לחיי המוזיקה ולטיפוח מוזיקאים ישראלים ירושלמים. הם זכו בפרס שרת הקליטה, והוענק להם תואר ‘עמיתי כבוד’ של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, תואר המוענק לתורמים תרומה משמעותית לחיי המוסיקה בארץ ובעולם

דואו עדן-תמיר היה פעיל ביותר עד ליום פטירתה של ברכה עדן בשנת 2006